החלטה בתיק ת"א 8020-07-11

1.         אגב הגשת תביעה עיקרית ביקשו התובעים סעד של צו מניעה זמני. בבקשתם שהוגשה ביום 6.7.11 הם עתרו ליתן צו מניעה זמני האוסר על פינויים מדירתם ברח' בורלא 7 בקרית ביאליק, שנקבע ליום 10.7.11. בהחלטתי מיום 6.7.11 ציינתי כי די בנתון האמור על מנת להצביע על השיהוי הקיצוני בחוסר סבירותו בהגשת ההליך שבפניי. רשמתי כי בלתי נסבל בעיניי להידרש לבקשה המוגשת ברגע האחרון למניעת פינוי. חסד עשיתי עם התובעים וציינתי כי ככל שיופקד בקופת בית המשפט סך 8,000 ש"ח יעוכב ביצוע הפינוי. משעה שהתובעים עשו כן, וכתוצאה מכך עוכב הפינוי, נדרשתי לתגובת הנתבע.

2.         התובעים נטלו הלוואה מובטחת במשכנתא מן הנתבע. בבקשתם נטען כי לאחר שלא עמדו בתשלומי המשכנתא הם פנו בבקשה לוועדה הבין משרדית של משרד השיכון והבינוי הפועלת מכוח הוראות חוק הלוואות לדיור, תשנ"ב-1992 (להלן - "הוועדה"). נטען כי פנייתם זו נעשתה כשנתיים לפני הגשת הבקשה. נטען כי הם לא קיבלו את החלטת הוועדה. ועוד נטען כי הוצא צו קודם לפינוי הדירה שהיה קבוע ליום 9.6.10. צו זה נמנע לאחר שהם שילמו סכום של 21,000 ש"ח ומאז ועד היום הם משלמים באופן סדיר תשלום חודשי בסך של 2,000 ש"ח.

            בלב טענתם של התובעים נטען כי מה שמסכל כריתתו של הסכם פריסה היא דרישה מוגזמת לשכ"ט עו"ד של ב"כ הנתבע, שמונה ככונס נכסים לעניין מימוש המשכנתא. ועוד טענו התובעים כי הם זכאים להגנת בית מגורים, על פי כל דין, וככל שנחתמה תניית ויתור על כך הרי היא בטלה, בהיותה לא מפורשת ולא מוסברת כהלכה. צו המניעה הזמני נתבקש עד להכרעה בתביעה העיקרית או עד למתן פיצוי בגין דיור חלוף.

3.         בתגובתו המפורטת של הנתבע נפרסה מסכת ארוכה בגין פרשת חובם של התובעים לנתבע. נטענו טענות מפורטות אודות הסתרה של נתונים עובדתיים רבים ביותר. נטען כי הבקשה הוגשה בשיהוי, העדר תום לב וחוסר ניקיון כפיים, כחלק מהתנהלות מניפולטיבית וסדרתית של התובעים.

4.         בישיבה מיום 1.9.11 רשמתי כי נקודת המוצא לשיקוליי אמורה להיות החלטת הוועדה ויישומה. רשמתי כי יש לאזן בין מצבם של התובעים לבין מכלול הנסיבות והאינטרס הלגיטימי של הנתבע. הונחו בפניי טיעונים של בעלי הדין שלא הניחו את דעתי, בעיקר בהקשר לנושא שכ"ט עו"ד. ציינתי כי הגם שבדרך המלך הרגילה שכ"ט עו"ד ייפסק בבוא השעה על ידי רשם ההוצאה לפועל, לצורך שיקוליי שומה עליי לבדוק מהו השכר הראוי לעת הזו. משום כך הוריתי לב"כ הנתבע לנקוב בדרישתו המפורשת לשכ"ט עו"ד תוך ששמרתי על זכות התובעים להשיג על כך. אכן טיעונים משלימים כאמור הונחו בפניי.

5.         מסתבר, הגם שהדבר מגיע לידיעתי אגב אורחא למקרא סיכומי טענות ב"כ הנתבע כפי שאראה בהמשך, החלטתי הותקפה על ידי הנתבע ב-בר"ע שהוכרעה בהחלטתו מיום 17.4.12 של כב' השופט רניאל בתיק רע"א 45116-02-12. הגם שבהחלטתו ביקר השופט רניאל את דרך פעולתי, הנה בסיכומי הטענות לא התייחסו ב"כ הצדדים, מכל מקום לא במובהק, לעניין זה. ממילא הוא לא יעמוד כנדבך משמעותי במסכת שיקוליי.

6.         לאחר שבחנתי את חומר הראיות והטענות זימנתי דיון ליום 3.1.13. רשמתי כי חלק מן הנתונים אינם מניחים את דעתי, כמפורט בסעיף 2 להחלטתי מיום 9.12.12. בדיון נעתרתי לבקשת ב"כ התובעים לתקן את כתב התביעה, במסגרת בקשה שהוגשה במהלך שלבי הדיון. רשמתי כי בדעתי להכריע בבקשה לסעד זמני על יסוד הנתונים שנערמו בתיק ועל יסוד סיכומי טענות קצרים בגדרם היתרתי לב"כ הצדדים, אם רצונם בכך, להמציא חליפת מכתבים באשר להסדרים המוצעים הנאותים, אם על פי כל דין ואם על יסוד המשא ומתן שהתנהל ביניהם.

            בחנתי מכלול חומר הראיות והטענות. כפות המאזניים, באופן ברור ומודגש, נוטות לחובת התובעים.

7.         אכן, והגם שנטענו הדברים נגד התובעים מפורשות, כבר בהזדמנות הראשונה משהוגשה תגובת הנתבע, אין כל מענה, בוודאי לא מניח את הדעת, לשורה של טענות-סף בגין התנהלותם הנפסדת של התובעים.

8.         וכך, הסתירו התובעים את העובדה שלאחר הודעת הפינוי הראשונה שנקבעה ליום 9.6.10, נחתם בין בעלי הדין חוזה הסדר. מחוזה ההסדר עולה, בין השאר, שהנתבעים התחייבו למלא את תנאיו ללא סייג; כי הם חזרו ואישרו שהם לא זכאים לשום הגנת בית מגורים או לפיצוי בגין דיור חליפי; כי הם התחייבו שלא להגיש כל תביעה כנגד הבנק בגין מסכת זו. ועוד עולה כי חתימתם של התובעים על חוזה ההסדר אומתה על ידי עורך דינם שגם הסביר להם את פשר ומשמעות התחייבותם.

            אכן, אין בדעתי ליתן כל תוקף לתנייה על פיה מנועים התובעים מלהגיש תביעה לבית המשפט. ואולם יש בדעתי ליתן את מלוא התוקף גם למתחייב מחוזה ההסדר, וממילא למשמעות החמורה לכך שחוזה ההסדר לא גולה בהזדמנות הראשונה, ואף לא ניתנה לכך הדעת בשורה של הזדמנויות שניתנו לתובעים עד הנה.

9.         ועוד לא גילו התובעים את העובדה שהודעת הפינוי לה נדרשתי היא הודעת פינוי שלישית. ואכן, דומה שכדפוס קבוע של התנהלות נפסדת של התובעים, הם חוזרים ומפרים התחייבויות שניתנו ופונים ברגע האחרון לבתי המשפט, על מנת למנוע את התוצאה המתחייבת מאי עמידה בתנאים.

10.        די, לכאורה, בשיקולים האמורים על מנת לא להידרש לבקשה לסעד זמני, שהוא סעד אקוויטבלי המצריך מידה מופלגת של גילוי ותום לב. משמע, לשיטה זו, גם אם היה ממש בטיעוני התובעים, הנה לנוכח התנהלותם המסתירה והמתחמקת, שמא הם לא זכאים לכך שבית המשפט יתחיל לשקול להעניק להם סעד.

11.        החלטתי לא לעשות כן, משום אופיו הסוציאלי של החוק הנ"ל. יחד עם זאת, במסגרת שיקול דעתי לעניין ההליך שבפניי, השיקולים האמורים ישליכו באופן נכבד לעניין התנאים המגבילים שבדעתי להשית על התובעים, ועל דרך החומרה.

12.        כאמור התובעים טוענים כי דרישת שכר הטרחה היא מוגזמת. ועוד הם טוענים שב"כ הנתבע פנה ללשכת ההוצאה לפועל ועתר לפסוק את שכרו עד הנה, לכאורה בניגוד להחלטתי. דעתי שונה. אכן הדרך בה פעל הנתבע נראית לי סבירה ביותר. במקום להגיש דרישה מנומקת לשיקול דעתי, הוא ראה לפנות לראש ההוצאה לפועל וביקש לפסוק את שכרו עד הנה. מובן ששכרו יגדל ככל שתהא פעילות נוספת על ידו. הוא ביקש להביא את עמדתם של התובעים לראש ההוצאה לפועל. בדרכם המתחמקת הם לא שיתפו עמו פעולה. משום כך פסק ראש ההוצאה לפועל בחדרה יניב הלר שכ"ט עו"ד בסך 14,463 ש"ח נכון ליום 2.12.12 ואין כל סיבה שלא אתן תוקף לקביעה זו. אכן, בהחלטתי מיום 9.12.12 רשמתי כי לא מצאתי היכן, כנטען, ננקבה דרישה של שכ"ט עו"ד בסך 27,000 ש"ח על ידי ב"כ הנתבע. משעה שאין מענה לכך, נהיר לי כי אף טענה זו נשלחה לחלל האוויר, ללא כל עיגון ראייתי, והיא חסרת שחר.

13.        קיימת מחלוקת בין בעלי הדין לעניין תוקפה של החלטת הוועדה. לצורך שיקוליי אקבל את עמדת התובעים על פיה החלטת הוועדה אושררה לאחרונה, באופן שהיא ברת-תוקף.

14.        קיימת מחלוקת נוספת בין בעלי הדין לעניין התשלומים החודשיים שיש לשלם. אין לי ספק שהתובעים לא משלמים תשלומים כסדרם, הגם שלעיתים בחודשים מסוימים משלמים תשלומים גבוהים מן הנדרש. על התובעים לשלם, באופן סדיר, מכאן ואילך תשלומים חודשיים בסך 2,100 ש"ח, לא יותר אך בוודאי לא פחות, מדי חודש בחודשו. הנני מורה לתובעים לשלם, איפוא, כל יתרת פיגורים הקיימת מיום שניתנה החלטת הוועדה ביום 31.10.10 ועד ל- 30 יום מהיום. מלוא הפיגורים האמורים, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין, ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ הנתבע תוך 60 יום מהיום.

15.        אישרתי, כאמור, את דרישת שכר הטרחה שיש לשלם, כאמור בהחלטת הוועדה. הנני מורה לשלם הסכום האמור, כאמור בסעיף 14 סיפא הנ"ל, תוך 60 יום מהיום.

16.        בתדריך ללווה נדרשו התובעים להסדיר סוגיות שונות של ביטוח. שומה עליהם לעשות זאת תוך 60 יום מהיום.